דייר מוגן

הרציונל הטמון בחוק הגנת הדייר הוא הגנה על דיירים כך שלא יאבדו את מקום מגוריהם או את בית העסק שלהם כל עוד הם עומדים בדרישות שנקבעו בחוק.

מטרתם של חוקי הגנת הדייר באה להבטיח לדיירים קורת גג בזמנים שהמחוקק ראה כזמני חרום ואולם, אם הדייר הפסיק לעשות שימוש במושכר לעסקו או למגוריו, אין זה צודק שימשיך להחזיק בו למרות נטישתו.

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי

חוק הגנת הדייר צמח והתפתח בנסיבות מיוחדות:

"המטרה החקיקתית שברקע חוק הגנת הדייר מראשיתו, הייתה לתת הגנה לדיירים לבל ימצאו עצמם חסרי קורת גג או נעדרי יכולת לנהל ולקיים בית עסק בגלל דרישות שרירותיות של בעלי בתים.

היסוד התכליתי שבהנהגת החוק הוא כלכלי חברתי. אולם גם משהוענקה ההגנה של החוק לדיירים בתום תקופת השכירות, הייתה זו הגנה 'מותנית' – מותנית בכך שהדייר יקיים את התחייבויותיו על פי חוזה השכירות ולא יעשה דבר הנוגד את הכללים הבסיסיים שנקבעו בחוק שפרש עליו את הגנתו.

ראוי מטעמים אלה לפרש את הוראות החוק האמור על דרך הצמצום. … ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון הוסיפה נדבך לפרשנות של דיני הגנת הדייר. נקבע כי לאחר שהשתנו העתים, והמחסור בדירות אינו כה כבד כפי שהיה בעת חוק הגנת הדייר, ואותה מצוקת דיור איננה קיימת עוד – יש לצמצם על ידי פרשנות נאותה את הזכויות שהוקנו לדיירים למען בעל הבית אשר הנאתו מנכסיו המושכרים צומצמה בגלל חוק זה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מחזק פרשנות כזו".

(ד' בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר (הוצאת פרלשטיין גינוסר) עמ' 20-20א).

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי