עבירות תכנון ובניה גם אם המדובר בעבירות הנחשבות כפחותות ערך בציבור הרחב הנדונות לעיתים אף בביהמ"ש לעניינים מקומיים, הרי דינן של כתבי אישום אלו ככל כתב אישום פלילי אחר – ולאחר הרשעה יופיע לאזרח המורשע בדין רישום פלילי במשטרה.
בד"כ אין המדובר דווקא בעבירות בנייה רבות היקף אלה בסתם סגירת מרפסת או העמדת מיבנה קטן, מחסן הניתן להעתקה והריסה בכל עת, התוצאה מבחינת הרישום הפלילי תהיה זהה.
בית המשפט העליון וכן בתי המשפט המחוזיים קבעו בשורה של פסקי דין, כי העונש ההולם נאשם אשר לא קיים צו שיפוטי לדוגמא – צו הריסה, הוא מאסר בפועל.
בע"פ 920/85 נאמר:
"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בית המשפט.
ערים אנו ומבינים אנו לנימוקיהם של המשיבים, ועל הגורמים המוסמכים לעיין במה ניתן לסייע להם, אך אין בהם, בנימוקים אלה, כדי לאפשר למשיבים לעשות דין לעצמם ולפגוע פגיעה כה חמורה ומכוונת בשלטון החוק. אשר על, מצווה בית המשפט לנקוט באמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים, כגון השתת מאסר בפועל, כדי לעמוד בפרץ".
בע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פד"י מז' (2) 529 נאמר:
"צו הפסקה שיפוטי, בדומה לכל הוראת בית משפט שסעיף 287 לחוק העונשין חל עליה, ובדומה לצו מניעה וכל צו אחר של בית המשפט שנתן לכוף ציות לו לפי פקודת בזיון בית המשפט, מחייב את מי שהצו מכוון אליו לנקוט צעדים להבטחת קיומו של הצו. החובה אינה מוגבלת לנקיטת מעשה פעיל דווקא יש ואי ציות לצו מתבטא במחדל לגרום לקיומו".
עוד מידע בנושאי משפט פלילי בישראל או פניה אל עורך דין פלילי ניתן למצוא באתר
המשפט לאזרח.
לגבי העונש במקרים כגון המקרה דנן נאמר בע"פ 955/98 נאמר:
"בניה שלא כדין אינה רק תופעה החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה והשמירה על איכות החיים. תופעה זו נמנית על התופעות הבולטות בפגיעתן בהשלטת החוק: "מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק".
על כן, בע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פד"י מז' (2) 529 נאמר:
"המציאות מלמדת שמטרת ההרתעה עדין לא הושגה. השטח עדין פרוץ ומדיניות השלטת החוק דורשת נורמות ענישה מחמירות שיהיה בהן כדי למגר את התופעה הפסולה הזו. כבר נפסק לא אחת כי ההפקרות השוררות בנושא העבירות על חוק התכנון מחייבת הטלת עונשים מרתיעים. רק עונש מאסר יש בו להרתיע מפיתוי לגריפת הון בדרך של עבריינות על חוק התכנון. חומרה מיוחדת נודעת לעבירה המהווה הפרה של צו בית משפט".
דברים דומים נאמרו אף בע"פ (ת"א) 39/98 עיריית נתניה נגד הראל שאול:
"סוגיה זו של בניה ללא היתר נדונה בבית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין. התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח – תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה.
יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
ברע"פ 23/83 פור נגד מדינת ישראל, לח' (1) 534, בעמ' 535 נאמר:
"מדיניות הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית משפט בנושא הבניה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד, שכל עונש הרתעה אחר אין בו כח ההרתעה הדרוש".
בע"פ 70987/01 הודגש כי:
"ההלכה היא כי בתחום זה של הפרת צווים שיפוטיים יש מקום להטלת עונשי מאסר בפועל, בפרט במקרה שבו מדובר בעבירות חוזרות ונישנות".
היינו, בהטלת עונש מאסר בפועל מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפירים בריש גלי את חוק התכנון והבניה. על כל אדם המפר צו בית משפט לדעת, כי בית המשפט מתייחס בחומרה יתרה לעבירות אלו – ונותן ביטוי להתייחסות זו בעונשי מאסר מתאימים.
מול אלה ניצבים הנאשמים ומבקשים כי בית המשפט יטה עימם חסד בשל העובדה כי כעת מצויים בשלבים מתקדמים בהליך קבלת ההיתר, או כי ההריסה בוצעה כפי שהתבקשו וטענות שונות נוספות אשר מהווים שיקול לקולא.