הנתבע ביקש לשפץ את דירתו ולהוסיף לה חדר ומרפסת. לשם כך שכר הנתבע את שירותיו של התובע. הצדדים חתמו על הסכם בכתב (נספח א' לכתב התביעה), לפיו תמורת העבודה יקבל התובע סך כולל של 108,000 ש"ח לפני מע"מ. כמו כן חתמו הצדדים על נספח "תנאי תשלום" (צורף לנספח א' לכתב התביעה), לפיו הוסכם כי הנתבע ישלם מקדמה בסך של 18,000 ש"ח ולאחר מכן ישלם את יתרת התמורה לפי התקדמות העבודה.
אחר הדברים האלה החל התובע בעבודתו ובהתאם להתקדמות העבודה קיבל מהנתבע 66,000 ₪ (כולל המקדמה). אין חולק כי בראשית חודש מרץ הפסיק התובע את עבודתו ולא סיים אותה עד היום. הצדדים חלוקים על מועד הפסקת העבודה המדוייק, אך יותר מכך הם חלוקים על הסיבה להפסקת העבודה. התובע טוען כי הוא נאלץ להפסיק את העבודה עקב התראה שהמציאה העיריה לנתבע ביום 9.3.03 לפיה העבודות בוצעו בחריגה מהיתר הבניה שניתן לנתבע (ההתראה צורפה כנספח ב' לכתב התביעה).
לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי
לעומת זאת, הנתבע טוען שעוד לפני קבלת ההתראה הפסיק התובע את העבודה ולכן אין קשר בין הפסקת העבודה לבין התראת העיריה. כך או כך, התובע לא סיים את העבודה ומכאן התביעה והתביעה שכנגד אשר לפניי.
להשלמת התמונה יצויין כי לאחר הגשת התביעה נפתחו נגד התובע הליכי פשיטת רגל אשר הסתיימו בהפטר. על משמעותם של הליכים אלו לענייננו אעמוד בהמשך.
בית המשפט פסק כדלקמן:
בטרם אכנס לעובי הקורה ולדיון בטענות הצדדים, יש לברר מה משמעות העובדה שלאחר הגשת התביעה הוכרז התובע שלפניי כפושט רגל וניתן לו הפטר. על העובדות בהקשר זה אין חולק. הנה כך, אין חולק כי ההסכם נשוא התביעה שלפניי נחתם ביום 26.1.03 והעבודה בוצעה במהלך חודש פברואר 2003. נגד התובע הוגשה בקשה לפשיטת רגל ביום 23.5.04 ניתן לו הפטר ביום 15.6.06 (ראו – נספח א' לכתב ההגנה שכנגד). התובענה שלפניי הוגשה ביום 2.6.03, קרי – לפני פתיחת הליכי פשיטת הרגל, והצדדים נחלקו בשאלה האם דיווח התובע לנאמן על התביעה. המחלוקת נפתרה בכך שביום 2.12.07 הגיש התובע לבית המשפט מסמך המעיד כי הוא אכן דווח לנאמן על התביעה. לב"כ הנתבע ניתנה הזדמנות להגיב למסמך שהוגש אך הוא לא ניצל אותה.
מהי, אם כן, המשמעות המשפטית של העובדות הנ"ל?
שני הצדדים מסכימים כי לנוכח ההפטר שקיבל התובע דין התביעה שכנגד שהגיש הנתבע להדחות על הסף. ברם, נשאלת השאלה
האם הליכי פשיטת הרגל שהסתיימו בהפטר מונעים גם מהתובע להמשיך בניהול התביעה שלפניי?
התשובה לשאלה זו תימצא בדיני פשיטת הרגל וברציונלים הניצבים בבסיסם. העיון בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן: "הפקודה"), מלמד כי משעה שניתן צו כינוס על נכסיו של אדם מוקפאים הנכסים והכונס הרשמי מתמנה כונס עליהם (סעיף 20 (א) לפקודה). ודוק, בשלב זה נשללת מהחייב האפשרות לנהוג מנהג בעלים בנכסיו, אך הנכסים אינם מוקנים לנאמן.
רק לאחר הכרזת פשיטת רגל מוקנים הנכסים לנאמן וזיקתו הקניינית בין החייב לנכסיו פוקעת (סעיף 42 לפקודה; ש. לוין, א. גרוניס "פשיטת רגל"). לעיתים מסתיים הליך פשיטת רגל בהפטר שניתן לחייב ( סעיף 62 לפקודה). ודוק, צו ההפטר אינו מבטל את הכרזת פשיטת הרגל. נהפוך הוא, צו ההפטר מהווה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל (סעיף 69 (ב) לפקודה). יתר על כן, צו ההפטר גם אינו גורם מניה וביה לביטול מינויו של הנאמן.
הנכסים שכונסו ממשיכים להיות מוקנים לנאמן חרף ההפטר והוא מחוייב להמשיך ולפעול למימושם (סעיף 67 לפקודה; לוין וגרוניס בע"מ 193). אמור מעתה, משעה שניתן הפטר לחייב הרי הוא כמי שנולד מחדש; הוא עירום מחובות, אך הוא גם עירום מנכסים שהיו לו בעבר והוקנו לנאמן.
התובע שלפניי – שהוא גם החייב בפשיטת הרגל – טוען כי הוא רשאי להמשיך בניהול התביעה שלפניי למרות ההפטר, אך מאידך הוא טוען כי יש לדחות על הסף את התביעה שכנגד עקב ההפטר. זוהי תוצאה בלתי אפשרית לפי דיני פשיטת הרגל כיוון שזכות התביעה שהיתה לתובע עובר לתחילת הליכי פשיטת הרגל היא בגדר נכס אשר הוקנה לנאמן, והעובדה שהתובע מנה אותה ברשימת הנכסים שהעביר לנאמן.
לעוד מידע בנושאי פשיטת רגל ליחצו כאן
כאמור לעיל, ההפטר אינו משנה את העובדה שעילת התביעה הוקנתה לנאמן ולכן אין לתובע זכות תביעה נגד הנתבע. אשר על כן, דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות על הסף.