העברת זכות דייר מוגן לקרובי משפחה:
סעיף 27 לחוק, הנוגע לענייננו, קובע כדלהלן:
"היה אדם לדייר לפי סעיפים 20 עד 26 ונפטר, ו/או חדל להחזיק במושכר, לא יהיה אדם אחר לדייר לפי סעיפים אלה, אולם
מי שנתקיימו בו התנאים המפורטים בסעיפים 20 או 22, יהיה לדייר אף אם היה לפניו אדם אחר לדייר לפי אותם סעיפים, ובלבד שהוסיף להתגורר בדירה, ולא היתה לו דירה אחרת למגוריו בזמן שהדייר שלפניו נפטר או חדל להחזיק במושכר".
לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי
סעיף 27(1) מחייב איפוא אדם הטוען לדיירות מוגנת נגזרת מהדיירות הנגזרת לעמוד בשתי מערכות תנאים: הדרישות של סעיף 20(ב) לחוק המאפשר את הזכות לדיירות מוגנת אל "ילדיו וקרוביו האחרים" של הדייר שנפטר, במידה ובמועד הפטירה לא היתה להם דירה אחרת למגוריהם, והתנאים הנוספים המנויים בסעיף 27(1) עצמו, קרי: שהאדם הטוען לדיירות מוגנת התגורר בדירה ולא היתה לו דירה אחרת למגורים בזמן שהדייר החוזי התגורר בדירה (ראה ע"א 1711/98, דוד שפי ואח' נ' עזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל ואח', פד נ"ד(1), 394).
בית המשפט העליון בפסק הדין בע"א 214/62 קורל נ' צרניאק, פ"ד ט"ו 2294 קבע אמנם כי המושג "קרובים אחרים" הוא הרבה יותר רחב מן המושג "בן משפחה" ויש לפרש אותו לפי המובן שאדם רגיל היה נותן לו. יש לשאול אם אדם רגיל היה עונה בחיוב על שאלה זו אם אדם כלשהו הינו קרוב של פלוני. נראה לי, עם זאת, כי לצורך ההוראה שבסעיף 20(ב) לחוק קרבת משפחה שבין אדם פלוני לבין אחייניתו איננה מוגנת על ידי החוק ואינה ראויה לבוא בתחומי הגנתו. תכלית החקיקה של סעיף 20(ב) לא נועדה להגן על קרובים בדרגה משפחתית זו ולא נועדה כדי לשמור המשכיות מגורים בדירה מוגנת לאחר פטירתו של הדייר הנגזר, שמשמעותה הפקעת זכויות הבעלות של בעל הבית וצמצום משמעותי של זכויות הקניין בנכס שלו.
המשטר החוקתי הקיים על רקע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והוראת סעיף 3 אשר מקנה הגנה חוקתית לזכות הקניין מחייב פרשנות צרה יותר למונח "קרוביו האחרים" שבסעיף 20(ב) בהתייחס לזכאים להמשיך ולהתגורר בדירה המוגנת, על מנת שהפגיעה בזכותו הקניינית של בעל הבית תצומצם.
ביהמ"ש המחוזי בע"א (ת"א) 233/95 יעקבי יהודית נ' אריק חדד, פדאור 95 ב' 502 בהרכב כב' השופטים א. אבן ארי, ד. בר-אופיר ור. שטרנברג-אליעז בדונו בסוגיה זו לגבי קרבת משפחה שבין אדם פלוני לבין נכד אחיו סבר כי "הפרשנות המפרשת את המונח "קרוביו האחרים" טעונה בחינה מחודשת והתאמה להגנה החוקתית על זכות הקניין.
זכות זו אינה מבוססת היום על ההלכה הפסוקה בלבד, כפי שהיה בעבר (ע"א 786/81 עזבון שנטי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב, פ"ד מ'(ו) 353, אלא על הוראה מפורשת בחוק היסוד".
ראוי לאזכור גם פסק דינו של כב' הנשיא יצחק שמעוני בת.א. 20477/99 (י-ם) ניני שרה נ' דיין ירון, דינים שלום, כרך כ"ג 382, אשר העלה את השאלה האם אחיינית של המנוחה הינה בחזקת "קרוב אחר" והפנה לעניין זה לדברי כב' השופט ד. בר-אופיר בספרו "סוגיות בדיני הגנת הדייר" (פרלשטיין גנוסר, 2002) 199:
"היום במשטר החוקתי אשר נשלט על ידי חוק יסוד: כב' האדם וחירותו, ובעיקר סעיף 3 בו, המקנה הגנה חוקתית לזכות הקניין, יש מקום לפרש בצמצום את המונח "קרוביו האחרים" אשר זכאים להמשכת המגורים בדירה המוגנת. הפסיקה המפרשת את המונח האמור טעונה בחינה מחודשת והתאמה להגנה החוקתית על זכות הקניין".
ראוי להדגיש כי בחקיקה העושה שימוש במונח "קרוב", אחיין אינו נמנה על הגדרת מונח זה. בשורה ארוכה של דברי חקיקה לרבות בחוקים אשר להם זיקה מובהקת למקרקעין כגון חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963, תקנות המקרקעין (אגרות), תשל"ה-1974, חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשכ"ח-1998 לא נמצא כי אחיין הינו בבחינת קרוב (וראה גם: סעיף 13(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, סעיף 76(3)(1) לפקודת מס הכנסה ועוד).
פרשנות שאינה תוחמת ומגדירה את מעגל הקרובים עלולה להביא לתוצאה לפיה כל אדם המצוי בקרבה משפחתית כלשהי עם קרוביו של אדם הופך לקרובו ויהנה מהגנת החוק.
פרשנות המונח "קרוביו האחרים" שאינה כוללת בחובה אחיינית אין בה כדי לבטל את הוראות החוק ו/או לרוקנה מתוכן, שכן במסגרת המונח ניתן למנות קרובי משפחה לרבות אם, אב, אח, אחות ועוד שזיקתם אל התא המשפחתי קרובה יותר, זאת בפרט לאור העובדה שהמחוקק בחר שלא להגדיר את המונח "קרוביו האחרים" במסגרת החוק. פרשנות זו שהוצעה על ידי על פיה אחיינית אינה נמנית על קרוביו האחרים של דייר נותנת גם ביטוי למגמה הרווחת בפסיקה לצמצם באמצעות פרשנות נאותה את זכויותיהם של דיירים מוגנים לטובת זכויותיו של בעל הבית עם שינוי העיתים וחקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו:
"משנשתנו העיתים ומצוקת הדיור כפי שהיתה בעת חקיקת חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] אינה קיימת עוד, יש לצמצם על ידי פרשנות נאותה את הזכויות שהוקנו לדיירים למען בעל הבית אשר הנאתו מנכסיו המושכרים צומצמה עקב חוק זה. גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מחזק פרשנות כזאת.
הפרשנות לטובת בעל הבית צריכה להתמקד בפרשנות מצמצמת ודווקנית של הסעיפים בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] כדי לא להרחיבם על מי שאינו ממלא אחר התנאים הנדרשים במלואם, או שהם מתקיימים בו באופן מלאכותי, או שלא בתום-לב או שלא לפי רוח החוק ותכליתו, המתבקשת עם שינוי הזמנים וחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (כב' השופט ח. אריאל, ע"א 4100, 4133 רינדר ואח' נ' ויזלטיר דרור נ' תדמור ואח', פ"ד נ"ב(4) 580 ).