האם הצמדת חלק מן הרכוש המשותף לאחת הדירות, נותנת לבעל אותה דירה את הזכות לבנות החלק המוצמד?
הלכה פסוקה היא, כי הצמדת גג של בית משותף, לאחת הדירות בבית, היא כשלעצמה אינה מקנה לבעל אותה דירה את הזכות לבנות על הגג.
הפסיקה חזרה על כך פעמים רבות בהקשר של גג שהוצמד (ע"א 136/63 לוינהיים נ' שורצמן פד"י י"ז 1722, ע"א 749/76 יוסף נ' בכר פד"י לב(3) 617, אולם אין כל הבדל לענין זה בין גג שהוצמד, לבין חלק אחר של הרכוש המשותף (כגון חצר) שהוצמדה.
פסיקה זו תחילתה בפרשת לוינהיים נ' שורצמן,דובר שם בבית משותף בן שתי קומות וארבע דירות, והוסכם בין בעלי הדירות על הצמדת שטחים מסוימים, לכל אחת מארבע הדירות.
לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי
לדירת המערערים הוצמד (בין היתר) גג הדירה שלהם. ההצמדות נרשמו כחוק, ולפיכך, דינו של הגג שהוצמד לדירת המערערים, לכל דבר וענין, כדין הדירה עצמה.
המערערים קיבלו היתר לבניית דירה בת 2 חדרים על הגג של דירתם. בעלי שאר הדירות בבית התנגדו לכך, בראותם בכך פגיעה ברכוש המשותף ובערך דירותיהם. ביהמ"ש העליון פסק כי –
"הצמדה בלבד של גג לאחת הדירות אינה נותנת את הזכות לבעל הדירה לבנות על הגג כעולה על רוחו, בלי הסכמת בעלי הדירות האחרות בבית. הצמדת הגג אינה עושה אלא זאת, שהוא חדל להיות רכוש משותף, והופך להיות חלק מהדירה, אך עשיית שינויים ותיקונים על ידי בעל דירה בכל חלק של דירתו אינה אפשרית אלא בהתאם להוראות החוק".
הוראות החוק, בהקשר זה, הן הוראות סע' 61, 62 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969, אשר מפנות אל התקנון המוסכם, שהוא הוא המסדיר את היחסים בין בעלי הדירות, ואת זכויותיהם וחובותיהם בקשר לבית המשותף.